החלטה
האם זכותו של בנק להטיל מיוזמתו מגבלות על חשבונה של חברה העוסקת בניכיון שיקים לעניין היקף פעילותה. זו בתמצית השאלה המתעוררת בעניין שלפניי.
מונחת לפני בקשה למתן צו עשה המורה למשיב, בנק הפועלים בע"מ, להמשיך ולכבד את פעילות המבקשת בחשבון הבנק שלה שמספרו 88880, המתנהל אצלו בסניף 657 באור יהודה, וזאת ללא הטלת מגבלות כלשהן בדבר הפקדת שיקים לחשבון או משיכת מזומנים מהחשבון (במטבע ישראלי), כפי שהתנהל החשבון בפועל מיום הקמתו ועד ליום 19.6.13. בכלל זה, מתבקש צו עשה המורה לבנק לאפשר למבקשת להפקיד לחשבון גם שיקים המשוכים על חברות ואשר סכומם עולה על 20,000 ש"ח וכן שיקים המשוכים על פרטיים אשר סכומם עולה על 50,000 ש"ח. כן מתבקש צו עשה המורה לבנק לאפשר למבקשת למשוך במזומן כספים מהחשבון ובכלל זה יתרות זכות הנובעות מפירעון של שיקים אשר הופקדו בחשבון וכן יתרות זכות אשר מקורן בהעברות בנקאיות אשר התקבלו בחשבון (לרבות העברות זה"ב).
1. רקע הדברים
המבקשת, ג'וסטו עסקי מתכת בע"מ, הינה חברה פרטית העוסקת בתחום ניכיון השיקים, אשר מורשית להעניק שירותים שונים בהתאם לסעיף 11ג(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון"), על פי המפורט בתעודת רישום לנותן שירות מטבע שניתנה לה (העתק תעודת הרישום של המבקשת צורף כנספח א' לבקשה למתן צו מניעה זמני). למבקשת חשבון בנק המתנהל אצל בנק הפועלים בע"מ (להלן: "המשיב" או "הבנק") בסניף 657 אור יהודה החל מיום 7.2.11 ועל פי הנטען היא מדווחת על פעילותה הענפה והחוקית לגורמים הרלבנטיים.
ביום 24.1.13 הודיעה הגב' אביגיל פרטוש, מנהלת המחלקה העסקית בבנק, למבקשת, כי בכוונת הבנק למנוע מהמבקשת לבצע פעולות ולקבל שירותים בנקאיים שונים אותם נהגה המבקשת לקבל מהבנק כדבר שבשגרה. בכלל זה, התבקשה המבקשת להימנע מלהפקיד לחשבונה שיקים העונים לקריטריונים הבאים: שיק המשוך על חברה בע"מ וסכומו עולה על 20,000 ₪; שיק המשוך על אדם פרטי וסכומו עולה על 50,000 ₪. למבקשת הובהר, כי ככל שתפקיד לחשבונה שיקים כאמור, לא תותר משיכת תמורתם במזומן אלא בהעברה בנקאית בלבד לחשבון המוטב בלבד.
ביום 27.1.13 נערכה פגישה בין מר שמואל ג'וסטו, מנהל המבקשת, ובא כוחו לבין הגב' פרטוש ומר משה אלמליח, מנהל מדור תפעול ובקרה במחלקה לאיסור הלבנת הון בבנק. לאחר קבלת הבהרות והסברים ממנהל המבקשת, סוכם כי המבקשת תמשיך לנהל את עסקיה כרגיל, ללא כל מגבלות. ואכן, ממועד זה ועד ליום 7.5.13 פעלה המבקשת בחשבונה ללא כל מגבלה.
ביום 7.5.13 התבקשה המבקשת לסור לבנק והתבשרה, שוב, כי הבנק החליט לאסור הפקדות שיקים העומדים בקריטריונים שנמסרו לה בעבר.
ביום 9.5.13 פנתה המבקשת, באמצעות בא כוחה, לבנק, בדרישה כי יעביר לידיה מסמך המפרט את המגבלות האמורות, את הנימוק להטלתן ואת מקור סמכותו של הבנק לפעול כאמור. כמו כן, נדרש הבנק להימנע מלהטיל באופן חד צדדי מגבלות אשר יסכלו את המשך פעילותה העסקית של המבקשת. מכתב הדרישה של המבקשת לא נענה מעולם.
ביום 16.5.13 עמדה יתרת הזכות למשיכה בחשבון המבקשת על סך 149,000 ₪ והמבקשת ביקשה למשוך מזומנים מחשבונה. הבנק סירב וביקש להתיר למבקשת למשוך 20,000 ₪ בלבד. בסופו של דבר, לאחר דין ודברים, ניאות הבנק לאשר את משיכת המזומנים.
ביום 20.5.13 עמדה יתרת הזכות למשיכה בחשבון המבקשת על סך 699,800 ₪. שוב ביקשה המבקשת למשוך כספים במזומן מחשבונה ושוב נתקלה בסירוב הבנק. גם הפעם, לאחר דין ודברים, ניאות הבנק לאשר את משיכת המזומנים. ממועד זה ועד ליום 19.6.13 פעלה המבקשת בחשבונה ללא כל מגבלה.
ביום 19.6.13 עמדה יתרת הזכות למשיכה בחשבון המבקשת על סך 1,041,000 ₪. יתרת זכות זו נצברה כתוצאה מהעברת זה"ב לחשבונה של התובעת, אשר הועברה על ידי נותן שירותי מטבע אחר, צים פיננסים בע"מ, בגין עסקת ניכיון שיקים שביצעה המבקשת אצל אותו נותן שירותי מטבע. בו ביום הודיע הבנק למבקשת כי לא יאפשר לה למשוך מזומנים מחשבונה. עוד הודיע הבנק, כי החל מהיום, לא יאשר משיכת מזומנים כנגד העברות לחשבון, כולל העברות זה"ב. בנוסף, נמסר למבקשת כי בכוונת הבנק להטיל על חשבונה את המגבלות המקוריות באשר למשיכת מזומנים כנגד שיקים.
ביום 30.6.13 הגישה המבקשת כתב תביעה ועמו בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד כנגד המשיב, שבמסגרתו התבקשו הסעדים שפורטו לעיל.
בבקשה נטען, כי מכוח סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"), חלה חובה על הבנק להעניק למבקשת את מלוא השירותים נשוא הבקשה, אלא מקום בו יש לבנק "טעמים סבירים" לסירובו. על פי הטענה, מניעת פעולות שגרתיות בחשבון, בכללן פעולות הפקדה ומשיכה, תוך "המטרת" הוראות בלתי מנומקות חדשות לבקרים ותוך שנמנעת זכות הטיעון, לא תיתכן כסבירה. נטען גם, כי לאור חובות האמון והגילוי המוגברות שבהן חב הבנק כלפי לקוחותיו, התנהלות הבנק במקרה זה לא רק בלתי סבירה, אלא גם בלתי חוקית. על פי הטענה, חובות האמון והגילוי מטילות על הבנק גם את החובה לפרט "ברחל בתך הקטנה" בגין איזה עילות קיבל החלטותיו ועל מה הן נסמכות. נטען, כי לאור האמור סיכויי התביעה העיקרית גבוהים ודי בכך שהגבלות הבנק הוטלו בעלמא כדי להצדיק את התביעה במלואה. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת מתן הצו, שכן המשך הטלת ההגבלות בחשבון האמור משמעה חיסול החשבון הלכה למעשה, המשול לסגירתו כמעט, דבר שיפגע אנושות בפעילותה העסקית השוטפת של המבקשת, ובהתאם בחופש העיסוק שלה.
מאחר שלא מצאתי לנכון לתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד הורתי בו ביום על המצאת הבקשה לבנק.
בתגובתו של הבנק נטען, כי החלטתו להטיל מגבלות על ניהול החשבון של המבקשת נבעה מכך שהתעורר חשש ממשי, המגובה בראיות של ממש, כי המבקשת ניהלה את החשבון בניגוד לתנאי רישיונה ולהוראות חוק איסור הלבנת הון. נטען, בין היתר, כי במסגרת פעילותה מבצעת המבקשת פעילות של פדיון שיקים, להבדיל מפעילות של ניכיון שיקים, שהיא הפעילות המותרת לה על פי רישיונה, וזאת אף לגורמים החשודים בפלילים וכי חשבונה של המבקשת שימש, למעשה, כ"צינור" להעברת כספים לגורמים שונים. נטען עוד, כי המבקשת ביקשה להתחמק מחובת הדיווח על ידי נטילת שיקים בסכומים הנמוכים מהסכום החייב בדיווח וכי המבקשת הפרה את חובות הזיהוי והדיווח המוטלות עליה מכוח חוק איסור הלבנת הון. עוד נטען, כי המבקשת ביצעה עסקה סיבובית באמצעות נותן שירותי מטבע אחר. נטען, כי הטלת מגבלות על חשבונה של המבקשת בנסיבות העניין הייתה מתבקשת, מה גם שהטלת הגבלות תחת סגירת החשבון הינה בבחינת צעד מידתי ושקול בנסיבות העניין. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת הבנק, הן מהטעם שלמבקשת חשבון בנק אחר, בבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, בו היא יכולה לנהל את פעילותה והן מהטעם שקבלת הבקשה כמוה כמתן גושפנקא למבקשת להמשיך ולפעול תוך הפרת הוראות הדין ביחס להלבנת הון.
בתשובתה לתגובת הבנק טענה המבקשת, בין היתר, כי אין בתגובתו של הבנק כל התייחסות להגבלות הספציפיות שהוטלו על חשבונה וכי גם עתה, לאחר הגשת התגובה, נותרה המבקשת בעלטה מדוע דורש ממנה הבנק להימנע מהפקדת שיקים המשוכים על חברות ואשר סכומם עולה על 20,000 ₪ וכן שיקים המשוכים על פרטים אשר סכומם עולה על 50,000 ₪. על פי הטענה, במידה והמבקשת מבצעת פעילות לגורמים פליליים, מפרה חובות דיווח וזיהוי ומעורבת בהלבנת הון, שומה על הבנק להחליט על סגירת חשבונה ואין כל טעם בהגבלת הניכיון לסכום הנמוך מ-20,000 ₪ דווקא. באותו האופן, אם "פדיון" שיקים הוא אכן בלתי חוקי כטענת הבנק, אזי שומה על הבנק להפסיקו לחלוטין. נטען גם, כי אף אחת מהטענות שהועלו על ידי הבנק בתגובתו לא הועלו כנגד המבקשת עובר להגשת התגובה ודי בעובדה זו, לבדה, כדי להביא לקבלת הבקשה. המבקשת צירפה לתשובתה אסמכתאות שיש בהן כדי להפריך את טענות הבנק כי ביקשה להתחמק מחובת הדיווח על ידי נטילת שיקים בסכומים הנמוכים מהסכום החייב בדיווח וכי הפרה את חובות הזיהוי והדיווח המוטלות עליה מכוח חוק איסור הלבנת הון.
ביום 23.7.13 נערך לפני דיון שבמהלכו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים; מטעם המבקשת העיד מר שמואל ג'וסטו, מנהלה, ומטעם הבנק העיד מר משה אלמליח, מנהל מדור תפעול ובקרה במחלקה לאיסור הלבנת הון בבנק. לאחר הדיון, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
מאחר שההצדקות להטלת מגבלות על חשבון הבנק של המבקשת פורטו, לראשונה, רק בתגובת הבנק לבקשה למתן צו מניעה זמני, אסקור להלן את טענות הבנק תחילה ולאחריהן את טענות המבקשת, כפי שנטענו בתשובה לתגובה. כפי שיובהר להלן, סקירת הטענות באופן זה גם עולה בקנה אחד עם העובדה שהנטל להוכיח כי הבנק היה רשאי להטיל מגבלות על חשבון המבקשת בנסיבות העניין מוטל על הבנק, דווקא.
2. טענות הצדדים